בן פרל ומרדכי. נולד בשנת 1910 בעיירה אושצק ליד ורשה, למשפחה אדוקה ועניה. אבי המשפחה היה רוכל שסבב בין כפרי הסביבה ושלמה הצטרף אליו בהיותו רך בשנים. השניים חזרו לביתם רק עם חשיכה והפרנסה היתה מצויה בדוחק. בגיל 13 מרד שלמה במשפחתו ועזב את העיירה. הוא עבר לוורשה והצטרף ל"חלוץ הצעיר". בשנת 1932 יצא להכשרה בעיירה פלוצק, בסביבה מתנכרת ועויינת. הקים באהבה ובמסירות את גן הירק של ההכשרה, כי טען שההכשרה החקלאית היא ההכשרה הממשית. מפלוצק עבר ללודז' וגם שם המשיך בפעילותו הציבורית באותה התלהבות: "כל אחד צריך להיות מוכן לכל העבודות והתפקידים להם הוא נדרש על ידי התנועה והארץ" - אמר לא פעם לחבריו. כאשר פרצו בארץ מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, עשה שלמה מאמצים רבים לעלות ארצה כדי שיוכל לעמוד שכם אחד עם מגיניה, אך לא ניתן לו למלא את רצונו. "מי יתן ואזכה גם אנוכי להיות בין אנשי העבודה והחפירות בידי ובגופי לעזור יומם ולילה" - נהג לומר. רק באביב תרצ"ח הגיע סוף סוף לארץ-ישראל והצטרף לפלוגת הקיבוץ המאוחד בנס-ציונה. הוא סבל באהבה את יסורי הקליטה הקשים. ביקש לעבוד בפלחה, אך קיבל את דין הקבוצה לשמש כעגלון וריכך את אכזבתו בדברי לצון. איש עממי היה, מלא חיים ועליזות: "ולמה לא אשמח? הריני בבית" - אמר יום לפני מותו. משאת נפשו היתה התיישבות בגליל, בהרי נפתלי. חמישה חודשים בלבד הספיק שלמה לחיות בארץ שכה נכסף אליה. ביום י' באלול תרצ"ח (6.9.1938), נרצח על ידי ערבים בשובו עם חבריו בעגלה מעבודתו, והובא למנוחות בבית הקברות האזרחי בנס ציונה.

הקיבוץ המאוחד הוציא חוברת לזכרו של שלמה, ובה דברי חברים על דמותו. בעיתון "דבר" מיום 1.11.1938 פורסמה תמונתו ודברי חברים לזכרו.